פסק-דין בתיק תא"מ 48482-01-13

1.         לפני בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף.

2.         המשיב הנעדר ייצוג משפטי הגיש תביעה בסדר דין מהיר בה הוא טוען לזכאות לקבלת הפרשים  כספיים עקב טעמים שונים.

3.         לטענת המבקשת יש להורות על סילוק התביעה על הסף משני טעמים עיקריים:

4.    ראשית, טוענת המבקשת כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. לטענתה, כדי לקנות סמכות בפני בית משפט זה  מבקש המשיב לכאורה סעד כספי בגובה הפרשי כספים בגין  נכויות שנקבעו לו, אך בפועל לדידו הוא מבקש לבקר את קביעותיהן הרפואיות של הועדות הרפואיות בעניינו מטעם הרשות, סמכות אשר אינה נתונה לבית משפט זה, אלא לוועדות העררים וועדות רפואיות עליונות. 

המבקשת אף הדגישה בהקשר זה את טיב ההדיינויות המרובות בין הצדדים כאשר לנוכח חוסר שביעות רצונו של המשיב מגובה התגמולים שנקבעו לו הגיש תביעות אזרחיות שונות העוסקות כולן בעניין תגמוליו והטיפול בו, ואלו נמחקו על הסף, כאשר תביעה זו הוגשה לאחר שנדחתה ברובה בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון. המבקשת אף מציינת כי המשיב בחר להגיש ערעורים על החלטות  הרשות בפני בית המשפט המחוזי, כאשר בפועל היה עליו לפנות לוועדות העררים.

5.   שנית, טוענת המבקשת כי יש לקבל את בקשת הסילוק על הסף באשר כתב התביעה אינו עונה על התנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") בכלל ובפרט בפרק ט"ז 1 העוסק בתובענות המוגשות בסדר דין מהיר, כאשר התובענה אשר הוגשה בסדר דין מהיר הוגשה ללא תצהיר אימות כקבוע בתקנה 214 (ג)לתקנות.

6.   מנגד טוען המשיב כי אין לסלק את התביעה על הסף. לטענתו מעולם לא ביקש כי התביעה תוגש בסדר דין מהיר, ומטרתה של המבקשת בבקשתה זו הינה משיכת זמן.

דיון והכרעה

7.  לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף         

     של התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית.

8.  ראשית אציין כי ידועה ההלכה כי רק במקרים נדירים תסולק התביעה על הסף וימנע מבעל דין יומו בבית המשפט. בתי המשפט במדינת ישראל היום, כמדיניות שיפוטית מוצהרת, נוטים שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית הנובעת מעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ 15.7.97). ראה גם י. רבין  זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית תשנ"ח 1988 ,142,  בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני  פ"ד מט(3) 479 28.8.94.

9. במקרה דנן צודקת המבקשת כי המדובר בתביעה שעוסקת לכאורה בהחזרים כספיים המגיעים כביכול למשיב, אך למעשה היסוד הדומיננטי בתובענה אינו סכסוך אזרחי כספי, אלא תקיפת החלטות הרשות המוסמכת, קרי הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר, ולמעשה מהווה תביעה זה ניסיון להוסיף על  אחוזי הנכות שהוכרו לתובע בעניינים שונים, ועניינה בסופו של יום הינו תגמולים בחסר שמקבל המשיב לסברתו מכוח חוקי נכי רדיפות הנאצים, כאשר עיקר טענתו הינה כי הרשות מסרבת להכיר בחירשות מוחלטת באוזן שמאל הנובעת מניתוח שעבר לכריתת עצב וגידול בשל ההקרנות שקיבל לטיפול במחלת הגזזת.

10. חוק נכי רדיפות הנאצים קובע מתווה מפורש לבירור טענותיהן של מי שגורס כי הוא זכאי לתגמולים בהתאם לחוק: קביעת ההכרה בנכות על ידי הרשות, קביעת אחוזי נכות בוועדה רפואית, ערעור לוועדה עליונה וערעור עליה לבית המשפט המחוזי. לא ניתן לעקוף המסלול הנ"ל ע"י הגשתה של תביעה כספית  לכאורה לבית משפט השלום.

11. המשיב ניסה להשיג תגמולים יותר גבוהים מהרשות המוסמכת ממה שהרשות ומוסדותיה נכונו להעניק לו והגיש מספר ערעורים לבית המשפט המחוזי על החלטות הרשות מושא תביעה זו, כולל בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, כאשר המהלכים מוצו עד תום ונכשלו. בחלוף זמן מה  מדחייתה הסופית של בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון הגיש המשיב את התביעה דנן, כשכל פעולותיו מונעות ברצון לעקוף את דרך הדיון המותווית בדין לצורך בחינת עניינים רפואיים ודרך ההשגה עליהם.

12. בדיון שנערך במעמד התובע וב"כ הנתבעת הבהיר התובע את עיקרי טיעונו.

מהסבריו ומן המסמכים שהגיש בהזדמנויות שונות עולה כי לאור קביעת ביהמ"ש בע"ו

17198-06-12 כי:

  "..הגידול הסרטני החוזר קשור במלואו (100%) לרדיפות" אזי ולאור האמור ,בין השאר במכתבו של ד"ר דורון אבי שצורף לכתב התביעה ומ"סיכום ביקור" של ד"ר ניסים רזון  הרי שהחירשות באוזן שמאל נגרמה כתוצאה מן הניתוח להסרת הגידול הסרטני.

משכך,לטענתו,יש להכיר בחירשות באוזן שמאל במלואה.